רגע שנשמע בכי גדול בחדר הלידה, וראיתי את הילד מגיח אל העולם, הרגשתי את השפעת החיים החדשים ולפתע עלה במחשבותיי 'מעגל החיים'. כן, בדיוק כמו שם השיר מהסרט 'מלך האריות'.
לא שהמנגינה התנגן בראשי, אלא הרעיון של מחזוריות החיים שעלה בזכרונותיי, אך בשל הדברים שהאחיות אמרו, רגע זה נשכח ממני.
עכשיו כשאני חושב על זה, הרגשתי שאני חלק מהטבע הגדול והבלתי ניתן לערעור. גם שהחיים מודרניים, האשליה של הטבע הגדול הובילה אותי.
באותו הרגע אני ואשתי פגשנו בחיים חדשים, כמו שההורים שלי עשו בזמנם דרכי, וגם הוריה של אשתי. ברגע הזה הבנתי כי יום יבוא והילד שלי יפגוש בחיים חדשים בעצמו. גם אם התקופות משתנות, הרגע הזה של הלידה שוכן בנצח, והבין אותי למעגל החיים, וכך נזכרתי בשם של השיר.
כשחושבים על 'מלך האריות', גור האריות סימבה שנולד למש לו, מלך החיות בעבר. לאחר הרפתקאות רבות, סימבה גדל והופך בעצמו למלך.
המסע של הלמלם מסמן את המשכיות החיים, וזו הוכחה שההחלפה אינה משפיעה על הפועל שהאריה הבוגר נהיה מלך החיות.
תחת חוקי הטבע של מחזוריות החיים, מה הדבר הקבוע שצריך לשמור בין ההורים לילדיהם? איך אפשר להגדיר את החוט הבלתי נראה שמחבר משפחה אחת לאורך הדורות?
בדומה לאולימפיאדה שמתארחת כל ארבע שנים, אבל הרוח האולימפית נשמרת, הרוח הייחודית של המשפחה שלנו תמשיך, תהיה אשר תהיה.