הסתיו של 2024 כבר בעיצומו.

עד לאמצע ספטמבר היה חם מאוד כמו בקיץ, אבל אחרי הגשם, האוויר נעשה קריר יותר, ומזג האוויר נהיה לחלוטין סתווי. בדרך לעבודה, תוך שצפיתי בשמיים הבוהקים ללא עננים ובירקת העצים, חשבתי לעצמי שהגיע הזמן לצאת לטיול להאן ריבר עם האישה והילד.

הילד שלנו כבר מתקרב לגיל 100 ימים. התחושה הרכה של היילוד כמעט נעלמה, וכעת הוא כבר מחזיק את הראש בצורה יציבה ומביט בנו ישירות. הבן שלנו התחיל לבלבל קצת מהומה בין לבין ולהביע כל מיני הבעות פנים. תוך מחשבות על איך להעשיר את עולמו החיצוני והנפשי בזמן הטוב הזה, חשבתי שזה יהיה נכון לצאת לטיול.

נסענו אל החאן לפנות ערב, במיוחד לאחר שהבנו שההכנות יכולות לקחת זמן. דאגנו להכין את הילד מהרגע שהוא יקום מהשינה, ולא שכחנו להאכילו ולשנות את החיתול מראש. אשתו דאגה להכין מים ב-65 מעלות ששמנו בתרמוס הנייד. אספנו את כל הדברים הנדרשים כמו חיתול קטן, מטפחת ועברנו להלביש את הילד.

אחרי שיצאנו מהבית, השמיים היו צבועים בצבעי שקיעה נהדרים, מה שנתן לנו השראה להגיע בדיוק בזמן למקום שבו הנוף יהיה הכי יפיפה. ובזמן שהילד בחן את הסביבה המיוחדת בבית החיצון, הוא היה כחול מאוד ולא בכה, כך שהיינו אסירי תודה.

כשהגענו להאן ריבר גילינו שבזכות האוויר הקליל הרבה אנשים יצאו להליכה או ספורט. הילד העייף נרדם ובזמן שהלכנו עם אשתי לדרך הריבר, נהנינו מהאווירה המשפחתית והרגענו לדבר על הכול.

מכיוון שהיוצאים שבילינו כל כך הרבה זמן בחוץ שזה נהיה חשוך, התיישבנו לצהריים רגועים בגינות האינסופית.

בדיוק כשנכנסנו לתוך גן השמש, ועם האור רך של הנרות והסלע והטבע שמסביב, נשבינו ברוח הסתיו הרכה, ועם תרמוס החלב שלנו, הצלחנו ליצור חוויה משפחתית מיוחדת עם כל המשפחה בחוץ.

כשחזרנו לבית, הרגשנו מותשים, אבל ידענו היטב שעלינו להכין מיידית את התנאים המכינים של חלב ותנאים רכים ונוחים כדי שלילד לא יהיה קר.

ולמרות שהיינו עייפים, זכינו להרגיש אותנו מבורכים מבחינה נפשית, כי היום היה יום גדול וביקשנו עבור כל המשפחה שזכור בלב, כי אחרי היציאה הכל כך מוצלחת להאן ריבר חזרנו להרחות בעת ליחה של מעט השכחות.