בחירת שם לילד היא משימה באמת קשה.
מאחר ושם שייבחר ילווה אותו כל חייו, יש חשש שהשם עצמו אולי ישפיע עליו, והרצון להעניק שם טוב שלוקח הרבה זמן להרהר ולהחליט.
הבעיה היא שאין קריטריון מוחלט למהו שם טוב. מכאן שכל הורה בוחר שם לילד שלו בדרכו הייחודית. יש הורים שבוחרים שמות כמו 'נורי' או 'דנבי' שמקורם בשפה הקוריאנית המקומית, או שמות של דמויות שלווים מהיסטוריה או מהתנ"ך שמעניקים השראה. ישנם אחרים שפונים לקוראים בפילוסופיה כדי לבחור שם על בסיס נומורולוגי בהתאם לתאריך הלידה של הילד. דרך זאת גם למדתי על קיום תחום הנומורולוגיה.
באופן טבעי, כל אלה נובעים מרצון ההורים שטוב יהיה לילדם. וכמו שאר ההורים, גם אני ואשתי רצינו להעניק שם עם משמעות טובה לילד שלנו.
ניסינו ליצור שם על ידי שילוב האות האילן המשפחתי המנוהל דרך השם עם שם שמתאים לשם המשפחה, וגם חיפשנו את דירוגי השמות הנפוצים לפי שנים כדי לקבל השראה מאחרים. ואז נזכרנו בכינויו של הילד שלנו - 'שמש'.
כינוי הילד היה 'שמש'. בבקרי ההיריון, כשהלכנו לאורך נהר האן, האור היורד מהשמים היה כל כך יפה שזה הפך לכינוי. הכינוי כלל שאיפה לגדול ולהפוך לאור גדול כמו השמש, ורצינו לקשר בין תחושת הכינוי לשם הילד.
חיפשנו באוצר המילים הסינית ומצאנו את השם 'ניאון' המכיל את הסימנים לכך שיהא מקסים ומואר: 'נוא-נא' ו'יאן'.
עכשיו, כמה שבועות אחרי הלידה, השם 'ניאון' אומץ ונהיה משהו שאנחנו משתמשים בו יום-יום. המחזוריות היום יומית של שם זה גרמה לנו לשכוח מהמשמעות המילולית שלו.
אני מניח שכשיגדל, ניאון לא ישאל מדוע שמו הוא ניאון; אבל אני סבור שיום אחד הוא או היא ישאלו אותנו. אני תוהה מה תהיה תגובתו כשיסופר לו על המשמעות שמאחור השם והסיפור שהחל עם הכינוי 'שמש'. הייתי רוצה שיאהב את זה.