עברה כבר קצת יותר משנה מאז שהצטרפתי ל-Coxwave. לפני כמה ימים החלטתי לעבור לתפקיד של 'Engineering Manager'. ברגע שהחלטתי על המעבר, התחלתי להסתכל אחורה לאט על השנה האחרונה, והתמונה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה דווקא יום חול אחד בדצמבר שעבר.

יום אחד בתחילת דצמבר 2025, סיימתי תוך יומיים משימה שחשבתי שתיקח לי שבועיים. ליתר דיוק, אני לא זה שסיים אותה. הייתי צריך לבנות בדחיפות אפליקציית ווב לדמו, ואת רוב הקוד הוציא Claude Code (Opus 4.5).

לאורך הזמן, בכל פעם שעבדתי על פרונטאנד, צברתי רטרוספקטיבות של סשנים וסידרתי שורה אחר שורה את אמות המידה שלי לשיפוט. כשהרישומים האלה הצטברו, נראה לי שבשלב מסוים הרגשתי שאין הבדל גדול בין הקוד שאני כתבתי לבין הקוד שה-AI כתב. כשבדקתי את הקוד שלי עם AI, פחות ופחות פעמים הוא נגע בו בכבדות, ולהפך, כשאני סקרתי קוד שה-AI כתב, יותר ויותר פעמים פשוט לחצתי על כפתור האישור בלי תיקונים מיוחדים.

אבל היום ההוא היה שונה. את זה שהמרקם של הקוד דומה כבר הספקתי לקבל, אבל על המהירות עוד לא חשבתי. כשראיתי במו עיניי משימה שבעידן שלפני ה-AI הייתה לוקחת לי בוודאות שבועיים אם הייתי כותב אותה לבד, מסתיימת תוך יומיים, נראה לי שלרגע עלתה לי בפנים המחשבה "מה, זה באמת עובד?". תחושת המהירות המטלטלת שחוויתי באותו יום. היום שאני אמור היה לפגוש מתישהו פרש את עצמו לנגד עיניי. נראה לי שפתאום נפל לי האסימון.

אז עברתי בחנות יין ליד המשרד וקניתי בקבוק יין פורט. התיישבתי, שתיתי את היין, וצפיתי בשקט בתהליך שבו ה-AI מוציא קוד. מישהו אמר שיש בנוף הזה משהו רומנטי.

מאז אותו יום היומיום נמשך כרגיל. אבל מרכז הכובד בראש שלי כבר עבר באיזשהו שלב למצב של AI first. שיתפתי עם הצוות את הפרסונה של מהנדס הפרונטאנד שליטשתי לאורך הזמן, ויחד בנינו סביבה שבה גם מהנדסים אחרים יכולים לשאול את הפרסונה הזאת ולפתח כפול-סטאק.

ככה, באמצע ניסיונות להעלות את הפרודוקטיביות לאט-לאט תוך כדי בניית ראפור עם ה-AI, יום אחד קיבלתי מהמנכ"ל הצעה להוביל את הצוות.

האמת היא שזו לא הפעם הראשונה שאני מוביל צוות. ב-Swingvy מבחינת תפקיד הייתי מהנדס פרונטאנד, אבל בתור שותף-מייסד באופן טבעי לקחתי על עצמי גם את ניהול הצוות ואת ההובלה. נראה לי שאז הרגשתי על הבשר כמה קשה לנהל אנשים, וכמה אנרגיה נפשית גדולה זה דורש.

אחרי שעזבתי את החברה הזאת רציתי להיות חופשי. תקופה מסוימת עבדתי כפרילנסר ופשוט כתבתי קוד בלבד. הזמן שבו התמקדתי בפיתוח גרידא, במבט לאחור, היה זמן מאוד חופשי, נראה לי. ואז עם המחשבה שאני חייב להכיר את ה-AI הצטרפתי ל-Coxwave, וככה עברה לה קצת יותר משנה.

ברגע שקיבלתי את ההצעה, הייתי שלו באופן מפתיע. המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה — מה שצריך להגיע, הגיע. בכל פעם שהסתכלתי על האווירה בצוות ועל המיקומים של חברי הצוות, הרגשתי שמישהו צריך לקחת את תפקיד ההובלה, וזה היה בדיוק בתקופה שבה התחבטתי אם אני צריך לרתום את הניסיון שלי מהעבר ולהוביל בעצמי.

יש לחץ. כי אני יודע את משקל ההובלה. ובכל זאת, מכיוון שיש לי משאלה שכל חברי הצוות שהגורל הפגיש איתי יצליחו, אני מאמץ לעצמי את הגישה — בוא ננסה להוביל את זה כמו שצריך. במצבים כאלה יש לי מחשבה שאני תמיד חוזר עליה בלב. "איכשהו זה יסתדר". כשמתמקדים בהווה, איכשהו דברים מסתדרים, ואני חושב שגם הפעם זה יהיה אותו דבר.